ססר טיימפו, משורר העיר

כפי שאלברטו גרשונוף ביטא, גם אם בצבעים אידיליים, את החוויה היהודית במושבות החקלאיות, כך את החוויה היהודית בעיר הגדולה ביטא בפחות נאיביות אך בהומור, באהבה ובכישרון, סופר יהודי שהפך לאהוד ומוערך אצל רבים בבואנוס איירס, הלא הוא ססר טיימפו (César Tiempo, 1906 - 1980).

הוא נולד בשם ישראל צייטלין בייקטרינוסלב (דנייפרופטרובסק) שבאוקראינה, אך אימץ את שם העת ססר טיימפו בשל משחק מלים של שם משפחתו המקורי צייטלין > צייט = זמן = tiempo, לין =להפסיק=cesar. בינקותו הגיע עם משפחתו לארגנטינה לאחר שזו נדחתה על ידי שלטונות ההגירה בארה"ב. כך הפסידה ארה"ב משורר, ואילו ארגנטינה זכתה במשורר נדיר.

יהודים במרחב האורבני

ההתיישבות החקלאית חשובה בכך שתקעה יתד של נוכחות יהודית משמעותית בארץ שהיו בה לפנים רק יהודים מעטים. אך רוב ההגירה היהודית בחרה להתיישב בעיר, ויהודים בני המושבות עזבו אותן בהדרגה, לטובת ההזדמנויות התעסוקה שיכלה העיר המתפתחת להציע. הדברים אמורים בעיקר בנוגע לבירה בואנוס איירס.

בית הכנסת ברח' ליברטד

לקראת סוף המאה ה-19, הצטמצם שטח העיר לכמה בלוקים סביב כיכר מאי, לב לבה של העיר ולמעשה של המדינה כולה, בו שכנו עשירים ועניים כאחד. כך גם היהודים שזה עתה הגיעו ממזרח אירופה, שכונו על ידי האוכלוסיה המקומית rusos, 'רוסים', בחרו להתיישב בסביבות כיכר לאוואז'ה, סמוך למרכז ממש, אזור שוקק ונוח עבור המהגר הטרי למציאת תעסוקה. שם הוקמו מוסדות הקהילה הראשונים, כגון "קהילת ישראל" (Congregacíon Israelita) ובית הכנסת שלה ברחוב ליבֵרטַד, שהוקם בשנת 1897. היהודים היו בעלי מלאכות שאותן הביאו מארצות מוצאם: חייטים, סנדלרים, שענים; רבים פתחו בתי מסחר של בגדים יד שנייה ובתי משכון. מהגר שזה עתה הגיע יכול היה למצוא תעסוקה באחד מבתי העסק הללו. במקביל, מהגרים יהודים ספרדים מן האימפיריה העות'מנית, שכונו "טורקים", תקעו יתד בסמיכות לנמל, סביב צומת הרחובות קוריינטס ו-25 דה מז'ו.

ראשית ההתיישבות...

"זמרו, יהודי הפמפס!
גברברים בעלי רושם מחוספס,

רֶבֶקוֹת מתוקות בעלות עיניים רכות ,

רוּבֶנים ארוכי פאות ,

פטריארכים הדורי שיער

לבן וסמיך כרעמת הסוס:

זמרו, זמרו , שָֹרוֹת זקנות

ובֶנְחָמינֶס מתבגרים,

בקול הבוקע מלבבכם:

מצאנו את ציון!"