"בעיר הקודרנית טוּלצ'ין, לנצח מכוסה שלג, עיר של רבנים מהוללים ובתי כנסת בעלי מאות שנים, הידיעות מאמריקה מלאו באשליות את לבבות היהודים.
אם דרש בבית הכנסת רב שהגיע מנכר , או אחת הידיעות בעיתון מאודסה הזכירה את הארצות הרחוקות של העולם החדש, התאספו היהודים בביתו של נכבד הקהילה כדי לדון בכובד ראש תלמודי בתוכניות ההגירה.
חָקוֹבוֹ זכר את האסיפות האלה. זה היה כשרבו הגזרות נגד היהודים באימפריה הקדושה של רוסיה. חניתות הקוזאקים הרסו בתי כנסת עתיקים וארונות קודש ישנים, שהובאו מגרמניה- ארונות קודש היסטוריים, מפוארים ואציליים- שעל קודקודם הבריק המגן דוד,הובלו ברחובות בעגלות העירייה. את זה לא ישכח חָקוֹבוֹ לעולם. הוא העלה בנפשו את דברי הרבנים, את בכי הנשים, כששרפו הקוזאקים את ספרי הקודש בבית הכנסת הגדול, שנתרם לעיר על ידי הסבים שלו. כל העיירה לבשה שחורים. היה זה ערב שבועות. התמרים לחגיגת האביב כוסו שחור, נשים וילדים עטו בגדי אבל והזקנים צמו במשך ארבעים יום וארבעים לילה. אז נסע לפריז הדיין רבי יהודה אנקורי כדי לדון עם אנשי הברון הירש על ארגון המושבות העבריות בארגנטינה. כשחזרו התאספו היהודים והרופא הזקן מסר את החדשות הטובות:
-האדון הברון הירש, שיברך אותו השם, הבטיח להציל אותנו ורבי צדוק כהאן, ידידי, ידריך אותו במטרה זו.
והדיין, בצחות לשונו המיומנת מרוב פלפולים רבניים, תיאר עתיד מזהיר לעם הנרדף. קולו הנרגש רטט כאילו דיבר בבית המקדש , כשסיפר על הארץ המובטחת . בידו המיובלת והיבשה מדפדוף בכתובים ליטף את זקנו הלבן הגדול. עיניו הקטנות והערניות בוערות באור נבואי.
-עוד תראו,עוד תראו ! זאת אדמה בה כולם עובדים והיכן שהנוצרי לא ישנא אותנו, כי שם השמיים שונים, ובנפשם שוכנים הצדק והחמלה!
דברי הרב יהודה אָנַקְרוֹי עודדו את הנפשות מוכות הצער. דרך החלונות הגבהים חדר אור הלילה הבהיר שהעניק לנוכחים, רזים ועלובים, מראה פנטסטי. היהודים מלמלו בהתרוממות רוח:
-אמן!"
(מתוך הסיפור בראשית- גאוצ'וס יהודים- אלברטו גרשונוף, בתרגום נורה דוד)