מונחון

גָאוּצ'וֹ Gaucho
כפרי האופייני למישורים המשתרעים בארגנטינה , אורוגואי, דרום ברזיל וחלק מצ'ילה. בולט בכישוריו ברכיבה על סוסים, טיפול בבקר והפולקלור הקשר לו: צליית הבשר ושמוש בעורות. בעבר  חי בדרך כלל חיי נדודים.
בעל לבוש אופייני: פונצ'ו, צ'יריפה, מטפחת קשורה לצווארו. בפיהם נקראת האישה "צ'ינה".

גאוצ'ו יהודי
כינוי שתבע הסופר אלברטו גרשונוף ומתייחס למהגרים היהודיים שהגיעו בעיקר מאירופה המזרחית בסוף המאה התשע עשרה והתחלת המאה העשרים, התיישבו בפמפס של ארגנטינה והקימו בתמיכתו של הברון הירש "קולוניות", מושבות חקלאיות יהודיות.
מטבע לשון זה,  עורר לא מעט תרעומת, שכן המתיישבים לא היו כלל גאוצ'וס אלא איכרים יושבי קבע, בעלי חוות, בניגוד לגאוצ'וס שהיו בוקרים נוודים שוחרי חופש ומסתייגים מסדר כלשהו. בעצם, כפי שאף גרשונוף הבין, למרות שהוקסם מדמותו של הגאוצ'ו, הקריאה ליישב מהגרים בפמפס מטרתה הייתה להכחיד את אורח החיים שלו.

טוּרקוֹס Turcos
כך כונו היהודים שהגיעו מן האימפריה האוטומנית, כמובן מפני שהם נשאו דרכונים טורקיים. הכינוי הזה רווח בתוך הקהילה עצמה: כך מכונים יהודים ספרדים ומן המזרח התיכון על ידי האשכנזים.

קוונטניק (cuentenik) 
מספרדית cuenta, 'חשבון': סוחר נודד. מרכולתו כללה בגדים, נעליים, כובעים, סבונים, ומתנות, וסחורות אחרות, אותן העמיס על עגלתו או על אופניו, וברוב המקרים על כתפיו, הסתובב בשכונות העניות ומכר את סחורתו בתשלומים, אמצעי תשלום שלא היה מקובל באותם ימים, ללקוחות שלא הייתה להם היכולת להשיג אותן סחורות בחנויות רגילות. רבים הם היהודים אשר עסקו במשלח יד זה כשאך היגרו לארגנטינה, ורבים מהם הצליחו להתבסס ולהקים לעצמם עסקים קבועים.
למונח זה מונחים נלווים הקשורים אליו כגון: מריאס, אותן עקרות בית עניות בפרוורים שהיו הלקוחות הרגילות; צבעקעס (מסמרים), לקוחות חדלי פרעון.

רוּסוֹס (rusos)
'רוסים': כך כונו ומכונים היהודים האשכנזים עד היום, מפני שגלי ההגירה הגדולים הראשונים של יהודים באו מארץ זו והמהגרים נשאו דרכונים מן האימפריה הרוסית. כינוי זה הרבה פחות טעון מן הכינוי יהודי, אם כי ברבע הראשון של המאה העשרים להגעתם התלווה חשש, לעתים לא חסר הצדקה, מיבוא של רעיונות מרקסיסטים ואנרכיסטים, 'מקסימליסטים' לפי מינוח התקופה, ממולדתם.