יום שלישי, 1 במרץ 2011

ראשית ההתיישבות...


"זמרו, יהודי הפמפס!
גברברים בעלי רושם מחוספס,
רֶבֶקוֹת מתוקות בעלות עיניים רכות ,
רוּבֶנים ארוכי פאות ,
פטריארכים הדורי שיער
לבן וסמיך כרעמת הסוס:
זמרו, זמרו , שָֹרוֹת זקנות
ובֶנְחָמינֶס מתבגרים,
בקול הבוקע מלבבכם:
מצאנו את ציון!"

כך כתב רוּבֶן דָריוֹ המשורר מניקרגואה- "נסיך השפה הספרדית"- ב-"שיר לארגנטינה" ב-1914.
אכן, גלי ההגירה הגדולים שפקדו את ארגנטינה בשלהי המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים הביאו, יחד עם איטלקים, ספרדים, גרמנים, צרפתים ושוויצרים, גם יהודים, בעיקר ממזרח אירופה, אך גם יהודים מן האמפריה העות'מאנית, מצפון אפריקה, סוריה, ולבנון.
כך הייתה ארגנטינה הגדולה למקלטם ולביתם של רבבות יהודים שברחו מרדיפות אינסופיות וממצוקה כלכלית קשה.
ההגירה וההתיישבות של היהודים זכו לתמיכתם וסיועם של ממשלת ארגנטינה ושל יק"א' Jewish colonization association , מייסודו ובניהולו של הברון מוריס הירש.

בשנות הששים של המאה התשע עשרה סיים הממשל היושב בבואנוס איירס, את המבצע הידוע כ"כיבוש המדבר", שמהותו, "ניקוי" אדמות ארגנטינה מתושביה הילידים, המפוצ'ה והרנקלס.
מונעים על ידי האידיאולוגיה המתבטאת היטב באמירתו של ההוגה הארגנטינאי חואן באוטיסטה אלברדי:"למשול זה ליישב"- כשהכוונה הייתה כמובן ליישב מהגרים שיביאו את התרבות האירופאית ה"נעלה" ולמגר את התרבות ה"בָרברית". על כן, החל משנת 1854 הממשלות בארגנטינה נקטו במדיניות המכוונת לעידוד ההגירה מאירופה:
"הממשלה הפדראלית מעודדת את ההגירה האירופאית; ולא תוכל לדכא, להגביל או להטיל מס כלשהו על הכניסה לשטח ארגנטינה של זרים שיבואו במטרה לעבד את האדמה, לשפר את התעשיה ולהחדיר וללמד את המדעים והאומנויות" (סעיף 25 לחוקה הלאומית)
ב- 1875 ייסדה הממשלה הפדראלית את הועדה הכללית להגירה על מנת לארגן את תהליך יישוב המדינה, ולצורך זה, שנה מאוחר יותר, חוקקו את החוק להגירה והתיישבות.
נוסדו סוכנויות רשמיות בערים ונמלים ברחבי אירופה. בתקופת הנשיא חוּאָרֶס-סֶלְמָן אף שולמו מקדמות עבור כרטיסי הנסיעה.
ליד נמל בואנוס איירס נבנה המלון למהגרים, שם שהו המהגרים במשך שמונה ימים, על חשבון הממשלה, עד שנמצאו להם פתרונות קבועים .
על קרקע פוריה זו, נולדה יוזמתה של יק"א. הברון הירש פעל מתוך כוונה להוציא יהודים ממדינות אירופה המזרחית , בהן סבלו מרדיפות וגזירות , ולעודד התיישבות על קרקעות ועבודה חקלאית יהודית. רכש אדמות במחוזות סנטה-פה, אנטרה-ריוס, בואנוס איירס ולה-פמפה, שם תמך בהקמתם של הקולוניות היהודיות.
המושבה היהודית הראשונה בארגנטינה, "קריית משה", שהפכה להיות בספרדית "מויסס ויליה" (מויזסויל), קמה במחוז סנטה פה ב-23 לאוקטובר 1889.
את סיפורה של מויזסויל,"ירושלים של ארגנטינה" , ושל המושבות הרבות שקמו אחריה, נמשיך לספר.
אך זה המקום לציין שהמושבה החקלאית הזאת גדלה ופרחה , נבנו בה בתי כנסת , בתי ספר יהודיים, תאטרון בשם "קדימה" ומרכזי תרבות אחרים,  והייתה למופת של ההתיישבות בכלל וההתיישבות היהודית בפרט , וככזאת הוכרזה על ידי ממשלת ארגנטינה בשנת 1999 כאתר שימור לאומי, ובית כנסת ברנר כמבנה היסטורי לאומי.
את מויזסויל, וגם את הקולוניות האחרות, שחלקן פרחו ושגשגו כמוה, נטשו רוב הצעירים היהודים מהדור השני לטובת ההרים הגדולות, במיוחד רוסריו, עיר הבירה של מחוז סנטה פה, ובואנוס איירס. את העבודה החקלאית שהייתה להם לאידאל ומטרה החליפו בלימודים אונברסיטאיים, מקצועות חופשיים ומסחר. חלק ניכר עלה לארץ.
והרי לכם אינטגרציה נוסח ארגנטינה: כיום מויזסויל  וגם המושבות האחרות, הן עיירות מעורבות.


 




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה