אלברטו גרשונוף – אבי הספרות היהודית – ארגנטינית

"בעיר הקודרנית טוּלצ'ין, לנצח מכוסה שלג, עיר של רבנים מהוללים ובתי כנסת בעלי מאות שנים, הידיעות מאמריקה מלאו באשליות את לבבות היהודים.

אם דרש בבית הכנסת רב שהגיע מנכר , או אחת הידיעות בעיתון מאודסה הזכירה את  הארצות הרחוקות של העולם החדש, התאספו היהודים  בביתו של נכבד הקהילה כדי לדון בכובד ראש תלמודי בתוכניות ההגירה.

חָקוֹבוֹ זכר את האסיפות האלה. זה היה כשרבו הגזרות נגד היהודים באימפריה הקדושה של רוסיה.  חניתות הקוזאקים הרסו בתי כנסת עתיקים וארונות קודש ישנים, שהובאו מגרמניה- ארונות קודש היסטוריים, מפוארים ואציליים- שעל קודקודם הבריק המגן דוד,הובלו ברחובות בעגלות העירייה. את זה לא ישכח חָקוֹבוֹ לעולם. הוא העלה בנפשו את דברי הרבנים, את בכי הנשים, כששרפו הקוזאקים את ספרי הקודש בבית הכנסת הגדול, שנתרם לעיר על ידי הסבים שלו. כל העיירה לבשה שחורים. היה זה ערב שבועות. התמרים לחגיגת האביב כוסו שחור, נשים וילדים עטו בגדי אבל והזקנים צמו במשך ארבעים יום וארבעים לילה. אז נסע לפריז הדיין רבי יהודה אנקורי כדי לדון עם אנשי הברון הירש על ארגון המושבות העבריות בארגנטינה. כשחזרו התאספו היהודים והרופא הזקן מסר את החדשות הטובות:

-האדון הברון הירש, שיברך אותו השם, הבטיח להציל אותנו ורבי צדוק כהאן, ידידי, ידריך אותו במטרה זו.

והדיין, בצחות לשונו המיומנת מרוב פלפולים רבניים, תיאר עתיד מזהיר לעם הנרדף. קולו הנרגש רטט כאילו דיבר בבית המקדש , כשסיפר על הארץ המובטחת . בידו המיובלת והיבשה מדפדוף בכתובים ליטף את זקנו הלבן הגדול. עיניו הקטנות והערניות בוערות באור נבואי.

-עוד תראו,עוד תראו ! זאת אדמה בה כולם עובדים והיכן שהנוצרי לא ישנא אותנו, כי שם השמיים שונים, ובנפשם שוכנים הצדק והחמלה!

דברי הרב יהודה אָנַקְרוֹי עודדו את הנפשות מוכות הצער. דרך החלונות הגבהים חדר אור הלילה הבהיר שהעניק לנוכחים, רזים ועלובים, מראה פנטסטי. היהודים מלמלו בהתרוממות רוח:

-אמן!"

(מתוך הסיפור בראשית- גאוצ'וס יהודים- אלברטו גרשונוף, בתרגום נורה דוד)

ישראלים רבים מכירים את המילה מאטה, ובוודאי הרבה ישראלים מכירים את המילה גאוצ'וס.

אך כמה מהם מכירים את המושג "גאוצ'וס יהודים"?

האם שמעתם על מושבות חקלאיות בהן התיישבו יהודים בשלהי המאה התשע עשרה?

כמובן! ראשון לציון, ראש פינה, פתח תקוה....

אך מי מכם שמע על מויזסויל, קלארה, מאוריסיו, בסאבילבאסו, לאפין?

אלה רק חלק קטן מהמושבות שייסדו בסוף המאה התשע עשרה יהודים שהגיעו לארגנטינה ממזרח אירופה, בורחים מרדיפות אינסופיות.

לרוב מגיעה יהדות ארגנטינה לתודעת הישראלים בעקבות אירועים דרמטיים, כאלה המתקשרים לאנטישמיות, כמו ההתנכלויות בימי הכת הצבאית ששלטה בשנות השבעים, או הפיגועים בשגרירות ישראל ובמרכז הקהילתי היהודי (AMIA) בבואנוס איירס. אך לא רק אנטישמיות יש בארגנטינה.

נרצה להביא לקורא הישראלי סיפורים ודברי רקע על ההיסטוריה והתרבות של יהודי ארגנטינה, על סופרים שאינם ידועים כאן כמו ססר טיאמפו ואלברטו גרשונוף. 

על הקהילה היהודית הגדולה והמאורגנת הזאת שייסדה מוסדות תרבות  ובתי ספר רבים, לא רק בבואנוס איירס, אלא לאורכה ולרוחבה של ארגנטינה, בהם כתבו, דברו וחיו את העברית ואת היידיש....

על פלנטה יהודית זאת הרחוקה מן העין, על אורותיה וצלליה ועל המורכבות שבה, המרתקת בעינינו, נרצה לספר בבלוג זה.