יום רביעי, 23 בפברואר 2011

אלברטו גרשונוף – אבי הספרות היהודית – ארגנטינית

"בעיר הקודרנית טוּלצ'ין, לנצח מכוסה שלג, עיר של רבנים מהוללים ובתי כנסת בעלי מאות שנים, הידיעות מאמריקה מלאו באשליות את לבבות היהודים.
אם דרש בבית הכנסת רב שהגיע מנכר , או אחת הידיעות בעיתון מאודסה הזכירה את  הארצות הרחוקות של העולם החדש, התאספו היהודים  בביתו של נכבד הקהילה כדי לדון בכובד ראש תלמודי בתוכניות ההגירה.
חָקוֹבוֹ זכר את האסיפות האלה. זה היה כשרבו הגזרות נגד היהודים באימפריה הקדושה של רוסיה.  חניתות הקוזאקים הרסו בתי כנסת עתיקים וארונות קודש ישנים, שהובאו מגרמניה- ארונות קודש היסטוריים, מפוארים ואציליים- שעל קודקודם הבריק המגן דוד,הובלו ברחובות בעגלות העירייה. את זה לא ישכח חָקוֹבוֹ לעולם. הוא העלה בנפשו את דברי הרבנים, את בכי הנשים, כששרפו הקוזאקים את ספרי הקודש בבית הכנסת הגדול, שנתרם לעיר על ידי הסבים שלו. כל העיירה לבשה שחורים. היה זה ערב שבועות. התמרים לחגיגת האביב כוסו שחור, נשים וילדים עטו בגדי אבל והזקנים צמו במשך ארבעים יום וארבעים לילה. אז נסע לפריז הדיין רבי יהודה אנקורי כדי לדון עם אנשי הברון הירש על ארגון המושבות העבריות בארגנטינה. כשחזרו התאספו היהודים והרופא הזקן מסר את החדשות הטובות:
-האדון הברון הירש, שיברך אותו השם, הבטיח להציל אותנו ורבי צדוק כהאן, ידידי, ידריך אותו במטרה זו.
והדיין, בצחות לשונו המיומנת מרוב פלפולים רבניים, תיאר עתיד מזהיר לעם הנרדף. קולו הנרגש רטט כאילו דיבר בבית המקדש , כשסיפר על הארץ המובטחת . בידו המיובלת והיבשה מדפדוף בכתובים ליטף את זקנו הלבן הגדול. עיניו הקטנות והערניות בוערות באור נבואי.
-עוד תראו,עוד תראו ! זאת אדמה בה כולם עובדים והיכן שהנוצרי לא ישנא אותנו, כי שם השמיים שונים, ובנפשם שוכנים הצדק והחמלה!
דברי הרב יהודה אָנַקְרוֹי עודדו את הנפשות מוכות הצער. דרך החלונות הגבהים חדר אור הלילה הבהיר שהעניק לנוכחים, רזים ועלובים, מראה פנטסטי. היהודים מלמלו בהתרוממות רוח:
-אמן!"

(מתוך הסיפור בראשית- גאוצ'וס יהודים- אלברטו גרשונוף, בתרגום נורה דוד)
יש דברים העושים את קהילת יהודי ארגנטינה דומה, לפחות במה שנוגע להתחלותיה, לתנועה ההתיישבותית בארץ ישראל: היא נולדה מתוך רצון ותקווה שההגירה תביא לפתרון בר-קיימא למצוקותיהם של היהודים, הן על ידי עקירתם מתוך העמים שהיו להם לשטן, והן על ידי "נירמול" אורח חייהם, הפיכתם לעם שמתפרנס מעבודת אדמה, בדומה לעם ישראל הקדום. נשמע מוכר, לא?.
ואכן, קיומה של קהילה יהודית משמעותית בארגנטינה החל בעקבות הגירה יזומה למטרת התיישבות חקלאית פרי חזונם של יהודיים (וארגנטינאים). תחילה קיוו אנשי חזון, כגון הברון מוריס דה-הירש שהגה, קידם ותמך במפעל הזה, שמרבית המהגרים היהודים יתיישבו במרחביה השוממים ויעבדו את אדמותיה. כך קרה שבשנים הראשונות הייתה אוכלוסייה יהודית חקלאית משמעותית במושבות וזה איננו דבר של מה בכך, בהתחשב בעובדה שיהודי מזרח אירופה באו ברובם מרקע עירוני ולא עסקו בחקלאות מזה דורות.

wikipedia.org התמונה מתוך
כעת ברצוני לדבר על מי שנתן ביטוי ספרותי לחזון המדובר, הלוא הוא אלברטו גרשונוף (Gerchunoff, 1884-1950).
ארגנטינה בתחילה המאה העשרים רחוקה הייתה מהיות בין המרכזים הגדולים של התרבות היהודית ולא מקום מושך עבור האינטלקטואל היהודי. בזרם המהגרים אנו מוצאים על פי רוב אנשים פשוטים, בעלי מלאכה, סוחרים זעירים, פועלים ואיכרים במושבות. לא החומר האנושי שממנו היינו מצפים ליצירה ספרותית משובחת. אך דווקא דור המהגרים הצמיח סופר שזכה להכרה רבה במיוחד, בתוך הקהילה ולא פחות מחוצה לה.
הוא נולד בפרוסקורוף, אוקראינה, ב-1883. בגיל שבע הגיע לארגנטינה למושבה מויססוויל שבמחוז סַנטַה פֵה אך בעקבות רצח אביו עברה משפחתו למושבה החקלאית "קולוניה רחל", במחוז אֵנטרֵה ריוס. ב-1895 עבר לבואנוס איירס עם משפחתו, שם החל את הקריירה שלו כעיתונאי וכסופר.
יצירתו המהוללת ביותר היא הגאוצ'וס היהודים, סיפורים קצרים בעלי אופי בדיוני, אך עם זיקה לזיכרונות ילדותו בכפר היהודי בארגנטינה. תחילה התפרסמו ביומון היוקרתי של בני האליטות "לה נסיון" ולאחר מכן קובצו לספר האמור, שהוצא לרגל חגיגות המאה לעצמאות, ב-1910. אלה הם סיפורים המשלבים ניחוח תנכי עם שפה ספרדית משובחת שבה שלט היטב. יותר מאשר אופיים הדמיוני, בולט בסיפורים אלה הרצון לגשר בין הציפיות של היהודים המתיישבים לארץ חופשית ונטולת שנאה כלפיהם, לבין המציאות הקשה של אדישות ולעתים עוינות מצד החברה הארגנטינית.
אחד הנושאים החשובים ב"גאוצ'וס יהודים" הוא הודיה ואהבת המולדת הארגנטינית, שמוכנה לקבל את כל מי שמבקש לחסות תחת שמיה, שכן הארגנטינאים הנוצרים הם "... אחרים שם, וצדק ורחמים שוכנים בנפשו..." (גאוצ'וס יהודים, עמ' 31), לרבות כלפי היהודים. גרשונוף היה מאמין גדול ביכולתם של יהודים ושל בני ארגנטינה הנוצריים לחיות ביחד בהרמוניה תוך הפריה הדדית, כדי ליצור את אותו כור היתוך שלו קיוו בני האליטה הליברליים מן המאה ה-19. ואכן, בשל כתיבתו הנאה על יפי הארץ, ואהבתו הבלתי מוטלת בספק את מולדת בחירתו, זכה להיחשב בן בית אצל בני האליטה ולכתוב ביומון הנחשב שלהם, "לה נסיון".
אך לענייננו, חשובה יותר האידיאולוגיה שלו באשר לאופי החיים הרצויים ליהודי. גרשונוף מציג את ההתיישבות החקלאית היהודית בארגנטינה כאידיליים, החיי בטבע מוצגים באופן כמעט סטטי, נעדר מאבקים, אכזבות ועבודה קשה. בהתעלמו מן הצללים ובהדגישו את האורות של חיי היהודים בקולוניות, גרשונוף מעצב אידיליה כמו-ציונית, בציון חדשה בעולם החדש, שבה היהודי שב אל שורשיו התנכיים החקלאיים. אידיאולוגיה זו מעלה על נס את חיי האדמה ודוחה דחייה מוחלטת את העירוניות, כגון בדברים ששם בפי הדיין של טולצ'ין:"...בספרד חדלו היהודים לעבד אדמות ולגדל מקנה. אל-נא תשכח, מורי ורבי היקר, את שנאמר בזרועים, הספר הראשון בתלמוד, על אודות חיי הכפר: אלה החיים היחידים שיש בהם תועלת, היחידים הראויים לחסד האל" (גאוצ'וס יהודים. עמ' 29). על כן, הטבע בתיאוריו אפוף קדושה ושגב.

גרשונוף היה נערץ ביותר על בני דורו היהודים, וסופרים בני הדור השני ראו בו אב. אך ברבות הימים קמו לו מבקרים שטענו שחיבוריו הנם ניסיון להתחבב על האליטה, ושהתמונה האידילית שהוא מצייר על חיי הכפר היהודי רחוקה מן ההוויה כמרחק מזרח ומערב, ורק אדם היושב לו בבית ההוצאה של היומון לה נסיון בלב לבה של בואנוס איירס ורחוק מאחיו בקולוניות יכול לצייר. גם ציפיותיו לכך שהיהודים ייקחו חלק בכור ההיתוך הארגנטינאי הן נאיביות לנוכח האנטישמיות הגועה כפי שהוא עצמו הבין בשנותיו האחרונות, לאחר השנים הקשות של משטרים לאומניים.

מקורות:

אלברטו גרשונוף, גאוצ'וס יהודים \  Los gauchos judíos,Alberto Gerchunoff, מהדורה  דו-לשונית של שגרירות ארגנטינה בישראל, 1997.

Edna Aizenberg, Parricide on the Pampa? A New Study and Translation of Alberto Gerchunoff's Los gauchos judíos (Frankfurt/Madrid: Iberoamericana/Vervuert, 2000)

Naomi Lindstrom, Jewish Issues in Argentine Literature, University of Missouri Press, Columbia, 1989.

Maggie Salgado – Gordon, "Alberto Gerchunoff and the 'Bridge' on the River Plate", Hispania 75 (2), 1992.

4 תגובות:

  1. הי חברים/ות

    יישר כוח על הבלוג היפה והמעניין.

    תרגום יפה של ג'אוצוס יהודיים, גם הסקירה על גרשונוף מעניינת מאד.

    אולי תכתבו משהו על חנות הספרים של סבא שלכם?

    יתכן כי אוכל להוסיף משהו על ספרייה יהודית נדמה לי ברוסריו. מחכה לבאות. חגית

    השבמחק
  2. תודה חגית

    מקווה שנוכל לברר משהו בעניין הזה ולכתוב

    השבמחק
  3. היי אריוס איזו הפתעה נעימה ומעניינת
    האמת שידוע לי מעט על ההיסטוריה היהודית בארגנטינה
    אני רק יודעת שהורי אימי היגרו לבואנוס איירס בתחילת המאה העשרים הגירה כלכלית ,הם פתחו מפעל בית זעיר לתפירת גפיים של נעליים וחיו די בדוחק
    אם אפשר הייתי רוצה להעביר את פרטי הבלוג שלך לשמוליק וחנה קפלן הוריו של שמוליק הם מטוקומן לא ידוע לי איך ומאיפה הגיעו לשם .אב לא ברור לי איך אוכל טכנית לעשות זאת ,אשמח עם תיידע אותי תודה מיה

    השבמחק
  4. הי מאיה,
    כמובן שאת יכולה להעביר את הבלוג הלאה אל מי שתרצי.
    ואין דבר קל מזה. דרך אפשרית היא להעתיק את הלינק:
    http://espejo-judio-argentino.blogspot.com לאימייל שאת שולחת.
    להת' אריאל

    השבמחק